למרות שהטיטניום התגלה, הוא מעולם לא נכרה והשתמשו בו. עד 1910, הכימאי האמריקאי האנטר השתמש בנתרן כדי להפחית טיטניום טטרכלוריד בטמפרטורה גבוהה של 700-800 מעלות צלזיוס והשיג 99.9% טיטניום מתכתי בפעם הראשונה. 1 גרם. שיטה זו נקראת "שיטת האנטר". עם זאת, סוכן צמצום בשימוש בשיטת האנטר הוא נתרן יקר, אשר יכול לשמש רק עבור כמויות קטנות של טיטניום. לא יכול לעמוד בייצור המוני. בשנת 1932, קרול, מדען אמריקאי מלוקסמבורג, הצליח להפחית את טיטניום טטרכלוריד עם סידן זול יחסית בטמפרטורה גבוהה של מעל 800 מעלות, ולאחר מכן החל מסחור. כמה שנים מאוחר יותר, הוא החליף סידן במגנזיום, אשר קל יותר לשמר. שיטה זו נמצאת עדיין בשימוש כיום והיא ידועה בשם "שיטת קראבר".
בשנת 1948, דופונט של ארצות הברית גילה תהליך חדש לייצור טונות של טיטניום על ידי זיקוק מגנזיום הפחתת ואקום, אשר סימן את תחילת הייצור התעשייתי של טיטניום. תהליך זה מחולק לשלושה שלבים: הצעד הראשון הוא פחמן דו חמצני כדי ליצור טיטניום tetrachloride TiO2 + Cl2 + 2C = 2CO + TiCl4; השלב השני משתמש במגנזיום כדי להפחית את טיטניום tetrachloride TiCl4+2Mg → Ti+2MgCl2, זיקוק ואקום משמש להסרת מגנזיום כלורי ומגנזיום כלורי בספוג טיטניום. מגנזיום עודף כדי להשיג טיטניום טהור. בשלב השלישי, מה שיוצא מהכור הוא חומר נקבובי דמוי אפור שנקרא טיטניום ספוג.
טיטניום ספוג נמס לתוך נוזל בתנור חשמלי לפני שהוא יכול להיות מושלך לתוך מטיל טיטניום. מאז התגובה צריכה להתבצע בטמפרטורה גבוהה, ניתן לראות כי חומר טיטניום צריך הרבה אנרגיה במהלך תהליך הייצור, וזו הסיבה מדוע חומר טיטניום יקר.
מכיוון שתכת הטיטניום שהוכנה על ידי שיטת קראול היא באיכות טובה יותר, בטיחות הייצור גבוהה יותר. לכן, כיום, כל מדינות העולם להשתמש בשיטת זיקוק להפחתת מגנזיום ואקום לייצר טיטניום ספוג. לא קשה לגלות שלקח יותר ממאה שנה מגילוי טיטניום לייצור טיטניום טהור. וטיטניום נכנס בהדרגה לחיי היומיום של אנשים, וזה כבר הקדיש יותר ויותר תשומת לב על ידי אנשים, ואת השימושים שלה הפכו יותר ויותר נרחב, וזה כבר מנוצל באמת במידה מסוימת.
